אתה רכון מעלי דובר לתוך תנוך אוזני את דברי התפילה. עם כל מילה אתה מתהדק סביבי,בתוכי. אתה מרתק אותי תחתייך. אתה ממלמל דברי תפילה ומניע גופך בקצב,ללחן,נעימת התפילה. אתה נושם אותי,טועם בשרי והכול... בחסות הדת. אתה אונס,מענג,מתעצם וגומר... וגם זאת בחסותה של הדת. אתה נתון לה בלבד אתה נתון לה ולא לי. אתה מתעלס עם הדת מתעלס איתה ולא איתי. המילים,נאמרות כלפי אך מופנות כלפיו... כן...גם עכשיו,כשאנחנו שנינו אתה חושב עליו,כול זאת... בחסותה החונקת של הדת. אני נתון תחתייך כספר תהילה,מזמור לגוף,לחומריות לגשמיות... השמימית,הבשרית. המתקיימת ביחסים הללו, האסורים. בין שנינו. מתעלס עם ציטטות מכתובים ומתענג מתיאור תנכי,נקי וטהור לכאורה... רק לכאורה... המילים בלבד,הן המושכות אותך אלי המילים... אותן המילים שגם מושכות, אותך,הלאה ממני. למענך,אהיה כספר תהילים אהיה דף צהוב ועתיק,הנהפך על ידי אחת מאצבעות ידיך. אותה אצבע,אותן אצבעות... הלשות עתה את עורי. לשות,מעסות והכול בחסותה של הדת.
