אני נושק לשפתיך ואתה נותר בשתיקתך מסרב להגיב ואני נושק לך בשנית. גופך נע, תחת כובד משקלי גופי...גופי שלי, המניע גופך... אתה שרוע פרקדן,זרועותיך שמוטות לצדי גופך... חסרות כול נוע. אתה נע עמדי... אתה נע בגללי. גופך קר,מקפיא ושפתיך... קפואות אף הן. אני נושק,מושך בבשר שפתיך,מסרב לנתקן... גופך נע עמי,באחידות,תאום מוחלט כמו תמיד. עיניך הירוקות,הגדולות פקוחות לרווחה כמעט באימה... ושפתיך פעורות מעט כמו וניסית לקרוא לעזרה או שמא,היה זה בכדי לקרוא בשמי בעת ההתעלסות? אינני זוכר במדויק,אינני זוכר... כול נשימה... כול נשימה חנוקה שלך הורגשה בעומק הגרון בעומק גרוני שלי. גם עכשיו.... אני יודע... כיוון שחזיתי בך כאשר לבך פסק מלפעום. אני מנתק את רצועת העור, המהודקת היטב מעובי צווארך. אני משליך ארצה את התפילין ורוכן מטה... נושם..... בפעם האחרונה את ריח האפטרשייב טועם... בפעם האחרונה את בשרך בקרוב.... בקרוב,הם יגיעו ויגערו בגופות שנינו,באימה בחלחלה. או שמא.... יבחינו בניצוץ החיים הקיים בנו... אני שומע את הסירנות... אני חושב לעצמי,אם..... אם יסכימו שאוותר כך,כמו שאני. עירום וחבוק אל בין זרועותיך הקפואות נושק לשפתיך החיוורות והבשרניות. אני מניח שלא..... אני מצמיד גופי אל גופך ומרגיש היטב, את להב הסכין,מחבר בין גופות שנינו,מחבר..... דמי בדמך....
